מחקרים 25.08.2016

מהשמנה לאוסטאופורוזיס: שברים לפני ואחרי ניתוחים בריאטריים

מחקר קנדי מצביע על סיכון מוגבר לשברים בקרב חולים שעברו ניתוח בריאטרי, לפני ואחרי ההתערבות. שברים אוסטאופורוטיים הפכו לדומיננטיים ביחוד אחרי מעקפי קיבה ותריסריון

obesity (צילום: shutterstock)

האם מכלול השינויים המטבוליים לאחר ניתוחים בריאטריים משפיע על שכיחות ודפוסי השברים בקרב החולים המנותחים? זו השאלה שעמדה במוקדו של מחקר רחב היקף של קבוצת חוקרים מקוויבק. תוצאות העבודה פורסמו לאחרונה בכתב העת BMJ.

במחקר מקרה ביקורת רטרוספקטיבי נכללו 12,676 חולים שעברו ניתוח בריאטרי (גיל ממוצע 42 שנים, 72.3% נשים) בין השנים 2001-2014 בקוויבק, קנדה, ו 164,788 נחקרים כקבוצת ביקורת, מהם 38,028 סבלו מהשמנה ו 126,076 היו בעלי משקל תקין. החוקרים בחנו את שיעורי ההארעות של שברים בשתי הקבוצות תוך התמקדות במיקום השברים והשוואה בין ההארעות לפני ואחרי ההליך הכירורגי. הניתוח הסטטיסטי בוצע על בסיס מודלים רב משתניים תוך תקנון להיסטוריה אישית של שברים, מחלות רקע, מצב סוציואקונומי ואזור המגורים של המטופלים.

מהתוצאות עולה כי 10.5% מהחולים שעברו ניתוח בריאטרי סבלו משבר אחד לפחות לפני הניתוח, זאת לעומת 8.1% מנחקרי הביקורת שסבלו מהשמנה ו 6.6% מנחקרי הביקורת בעלי משקל תקין. במעקב של 4.4 שנים לאחר הניתוח 4.1% מהחולים הבריאטריים שברו עצם אחת לפחות, לעומת 2.7% מנחקרי הביקורת כבדי המשקל בתקופה מקבילה ו 2.4% מנחקרי הביקורת ללא עודף משקל משמעותי. כלומר, גם לאחר הניתוח הסיכון המתוקנן לשבר היה גבוה יותר בקרב חולים בריאטריים בהשוואה למטופלים בקבוצת הביקורת (עם וללא השמנה) - סיכון יחסי 1.38 בהשוואה לחולים עם השמנה ו 1.44 לעומת חולים בעלי משקל תקין. לפני הניתוח הסיכון לשבר בחלק הדיסטלי של הגפיים התחתונות היה גבוה יותר, הסיכון לשבר בגפה העליונה נמוך יותר והסיכון לשברים בעמוד שדרה, ראש ירך, עצם הירך או אגן דומה בקרב חולים בריאטריים ונחקרי ביקורת עם השמנה. אחרי הניתוח הסיכון לשבר דיסטלי בגפה התחתונה פחת (סיכון יחסי 0.66) ואילו הסיכונים לשבר בגפה העליונה (סיכון יחסי 1.64), עמוד שדרה (סיכון יחסי 1.78) ואגן/ירך (סיכון יחסי 2.52) עלו. יש לציין כי העליה בסיכון לשברים לאחר ניתוח הייתה רוחבית אך השיגה מובהקות סטטיסטית רק בתת קבוצה של חולים שעברו ניתוח מעקף תריסריון עם הטיית לבלב ומרה biliopancreatic diversion.

לסיכום, הסיכון לשברים בקרב חולים שעברו ניתוח בריאטרי היה גבוה מהסיכון של נחקרי ביקורת (עם וללא השמנה) לפני ואחרי הניתוח, מה שמצביע קרוב לוודאי על דרגת השמנה חולנית יותר של מועמדים לניתוח. הגילוי המעניין הוא התמורה בדפוס השברים לפני ואחרי ניתוח בריאטרי - שברים דיסטליים האופייניים להשמנה היו דומיננטיים לפני ההתערבות בעוד ששברים אוסטאופורוטיים (ירך, עמוד שדרה) הפכו לבולטים יותר אחרי הניתוח. סביר להניח שמעקפי קיבה/תריסריון, בשל הפרעות הספיגה, קשורים לסיכון גבוה יותר לשברים מאשר ניתוחים מגבילי נפח, אולם הנתונים הנוכחיים אינם מאפשרים הסקת מסקנות חד משמעיות.

מקור:

Rousseau Catherine, Jean Sonia, Gamache Philippe, Lebel Stéfane, Mac-Way Fabrice, Biertho Laurent et al. Change in fracture risk and fracture pattern after bariatric surgery: nested case-control study BMJ 2016; 354 :i3794

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  השמנה,  ניתוח בריאטרי,  ניתוחי הרזיה,  שברים,  אוסטיאופורוזיס
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות